Kilayim
Daf 44a
משנה: הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת אֵינָהּ חִיבּוּר וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ בְּצַד אֶחָד חִיבּוּר וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ. וְהַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לְכִלְאַיִם.
Traduction
On défend, sous le même rapport les signes distinctifs que les tisserands ou blanchisseurs cousent sur les étoffes. Une seule aiguillée ne constitue pas une couture et n’entraîne pas la défense de mélanges hétérogènes. Aussi, en la retirant la samedi (338)''(Shabat 54a); (Menahot 39a); (Yebamot 5a).'', on n’est pas coupable. Mais si l’on coud le point de façon que les deux bouts se trouvent du même côté, la couture est valable; elle entraîne les défenses légales au sujet du Kilayim et du Shabat. R. Juda dit. Cette couture n’est réelle que si l’on a fait au moins trois points. Un sac (en fil) et une hotte d’osier (339)Voir Mishna, Kelim 24, dernier. A comp. Cophinus. sont considérés comme points en cas de réunion d’éléments hétérogènes (et c’est interdit).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אותות הגרדין ואותות הכובסין. שעושין סימנין על הבגד כדי שלא יתערבו ויתחלפו של אחד בשל חבירו ואם האותות של צמר בבגד של פשתן או איפכא אסורות משום כלאים אע''פ שזה אינו חשוב כלום:
התוכף תכיפה אחת. חיבר בגד צמר עם של פשתן בתחיבה אחת של חוט אין זה חיבור ולא הוי כלאים:
והשומטה בשבת. אם משך החוט הזה בשבת אפי' ע''מ לחזור ולתפור פטור ואין זה כקורע ע''מ לתפור:
עשה שני ראשיה בצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והעביר החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט הם מצד אחד הוי חבור לכלאים וכן אם תכף שתי תכיפות:
עד שישלש. שיכניס החוט ויוציא ויחזור ויכניס שלשה פעמים ואין הלכה כר' יהודה:
והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אם חתיכת בגד צמר מחוברת לאחת מהן וחתיכת בגד פשתן מחוברת לשנייה וכרכן יחד בחיבור זה עם זה הוי כלאים ואע''פ שהן מחוברות לשני כלים לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וה''ה אם מחוברין לשאר כלים דינן כמו שק וקופה:
הלכה: רִבִּי חֲנִינָה אָמַר עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא צֵא וּקְרָא. וְהָתַנִּינָן עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת אֶלָּא הָכֵין וְהָכֵין.
Traduction
R. Hanina ajoute la condition que la couture suive tout le long du vêtement (pour qu’elle ne s’annule pas). R. Yanaï lui fit dire d’annoncer publiquement que cet avis ne sert pas de règle (340)Comp. Babli, (Berakhot 30b) (l, p. 345).. Mais la Mishna ne dit-elle pas: ''si l’on coud le point de façon que les 2 bouts se trouvent du même côté, la couture entraîne les défense légales, etc.''; or, si l’on entend par là que la couture doit descendre tout le long de l’étoffe et remonter jusqu’à l’autre bout, comment se fait-il que R. Juda prescrive ''une couture triple''? Est-ce à dire qu’il faut faire une triple couture tout autour? Non certes, d’après R. Juda, il suffit d’une couture de 3 points, et d’après le préopinant, que les 2 bouts soient du même côté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד יחות כל סיטרה. על התכיפה קאי עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמיקרי תכיפה:
א''ר ינאי. אמרו לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלא היא דהתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד אלמא דלא קפדינן אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק בתמיה. שהיה צריך לירד החוט דרך כל צד הבגד ויחזור ויעלה כמו כן וזה לא הוזכר בדברי התנא אלא אפי' תחב המחט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב הוו שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
והתני. כלומר ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דלא קאמר אלא עד שישלש ומעתה לדבריך עד יחות בכל הבגד לעבר אחר ויסוק ויחזור ויחות ולזה ודאי לא הקפיד ר' יהודה דא''כ הול''ל בהדיא כן:
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא דלא בעינן אלא שיעשה כך וכך וכלומר שיתחוב אפי' באמצעית תוך צד הבגד ויחזור ויעביר החוט לאותו צד שיהו שני ראשיה בצד אחד:
הלכה: נִיתְנֵי שׁעז וְלָא נִיתְנֵי טָוִי. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעז וְלָא תַנִּינָן טָוִי הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא טָווּי מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי 44a וְאָרִיג. נִיתְנֵי שׁעט וְלָא נִיתְנֵי נוז. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעט וְלָא תַנִּינָן נוז הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא לָנוֹז מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָמַר כֵן. אֶלָּא פִּיף שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹזְרִין כְּאָרִיג. נִיתְנֵי טנז וְלָא נִיתְנֵי שע. אִילּוּ תַנִּינָן טנז וְלָא תַנִּינָן שע הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא שֹׁעַ מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא הַלְּבָדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוּעִין.
Traduction
N’aurait-il pas suffi d’employer l’expression ''affiné'', sans ajouter: filé? Si on avait seulement employé la 1re expression, non la seconde, on aurait cru que l’étoffe filée est permise; or, ceci n’est pas, puisque la Mishna dit expressément: ''on interdit l’usage d’étoffes hétérogènes lorsqu’elles sont filées ou tissées''. Mais suffira-t-il de dire: ''affiné et filé'', sans ajouter: tordu? Si on avait employé les 2 premières expressions, et non cette dernière, on aurait cru que ce qui est tordu est permis; or, il n’en est pas ainsi, puisque la Mishna dit: ''il est défendu de faire un bord en laine à un vêtement de fil, parce qu’il s’attache au tissu''. Enfin, il ne suffit pas de parler d’étoffe filée et tordue sans dire aussi qu’elle est affinée; car, si l’on parlait seulement des premières, non de cette dernière, on aurait cru que celle-ci est permise; or, ce serait contraire aux termes de la Mishna, disant: ''il est défendu de mêler du fil à de la ouate, parce qu’il y a de la laine cardée''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ניתני שעז ולא ניתני טני. כלומר דהש''ס מפרש לסידרא דמתני' דפתח בטווי ואריג וסיים בשוע טווי ונוז וטעמא מאי הלכך קאמר דודאי לא מצי למיתני ברישא לכל הנוטריקון שוע טווי ונוז דא''ה הו''א עד שיהו כל השלשתן יחד ולפיכך דילג בתחלה לאחת מהן להשמיענו דלא בעינן עד שיהו כל השלשתן אלא או או דרשינן להנוטריקון כדפרישי' במתני' וכדי שלא תקשה מ''ש דדילג לשוע ברישא הו''ל למיתני כסדר הנוטריקון ולדלג אחת ללמדנו זה להכי קאמר דה''ט כדמסיק ואזיל:
ניתני שעז. כלומר דאמאי לא נקט בראשו שוע ונוז לחוד ולדלוג טני כלומר טווי דזה נדרש מטני דשעטנז דהנ' נדרש לפניו ולאחריו בנוטריקון:
אילו תנינן שעז וכו'. כלומר אילו הוה תני כסדר הזה והיה דולג טווי הנדרש מטני הו''א דטווי מותר ומתני' לא אמרה כן אלא אין חסור וכו' וכלומר דבאמת לא קיי''ל כן דטווי יהא מותר דהא במתני' חשיב ברישא לטווי דאסור והשתא ממילא שמעינן כוונת התנא דפתח בטווי ואריג כדאמרן שהוא להשמיענו דאו או דרשינן והיינו דקאמר מתני' לא אמרה כן לומר שהוצרך לפתוח בתרתי ולסיים בתלתא ובתרתי דשעז נמי לא מצי למינקט הכי דא''כ הוי כסותר דבריו דברישא מדלג דרשא דאמצע נוטריקון והדר הוי תני גם לטווי ועוד דאי הוי תני שעז והיינו שוע ונוז א''כ דריש הנ' של שעטנז להז' בלבד ולא להט' שלפניו אבל השתא דריש טנז וזהו טווי ואריג והדר מפרש נמי לשוע ושלשתן לא הוי מצי למינקט ברישא כדלעיל:
ניתני שעט. השתא מסיים ג''כ לטעמא דלא נקט בענין אחר ברישא דאילו הוה תני שוע וטווי לפי דרשת הנוטריקון ה''א דאריג לחוד והיינו נוז מותר הוא ובאמת לא קיי''ל כן כדמסיים מתני' לא אמרה כן וכו' וכדפרישית להא במתני' דהיינו אריג:
ניתני טנז וכו'. השתא מסיק לכולא מילתא וכלומר דלא תימא דאי הכי ליתני גם בסיפא כן ולימא טווי ואריג דהיינו טנז וכמו דפתח ברישא וקאמר דהא נמי לא מצי למיתני כן דא''ה הו''א דשוע לחוד מותר ובאמת אינו כן דמתני' לא אמרה כן וכו' וזהו כדאמרן דהעיקר מה שבא התנא להשמיענו בדילוג דברישא לומר דאו או דרשינן:
מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מוּתָּרוֹת. מָאן דְּאָמַר אֲסוּרוֹת כְּגוֹן אִילֵּין טַרְסַייָה דְּהוּא מַכְפַּת בֵּיהּ. מָאן דְּאָמַר מוּתָּרוֹת דְּהוּא שָׁנַץ גַּרְמֵיהּ וְהִיא נַחְתָּא לָהּ.
Traduction
Selon R. Yossé, il est défendu de se servir de liens en laine pourprée; selon d’autres, c’est permis. L’un le défend, parce qu’il lui semble que, par l’intervention du tisserand, ces diverses matières sont jointes; selon les autres, on suppose que la jonction se fait par des courroies, et en ce cas les fils divers retombent de côté (sans être joints).
Pnei Moshe non traduit
כגון אילין טרסייה. האורגים דרכן לקשר עצמן בחגורה:
דהוא מכפת ביה. כלומר שכופת ומחבר החגורה של צמר במלילה עם החלוק הפשתן שלו שיוכל למהר ולחגור עצמו:
מ''ד מותרות. הוא בגוונא דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא ליה כלו' שאינו מחבר במלילה אלא משנס את מתניו באותה חגורה בלבד וכך הוא יכול להורידה מעליו למטה ובכה''ג לא הוי חיבור:
Kilayim
Daf 44b
חוּט שֶׁהִשְׁחִילוֹ לְמַחַט אֲפִילוּ קָשׁוּר מִכָּן וּמִכָּן אֵינוֹ חִיבּוּר לְבֶגֶד. 44b הַחוּט חִיבּוּר לְבֶגֶד וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְמַחַט. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרַוֵיהוֹן אָֽמְרִין בְּקָשׁוּר מִכָּן וּמִכָּן. מִּילֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן פְּלִיגִין דְּאָמַר רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמַּמְתִּיחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תּוֹפֵר. וְיֵימַר מִשּׁוּם תּוֹפֵר וּמִשּׁוּם קוֹשֵׁר.
Traduction
Un fil que l’on a fait passer par une aiguille, fût-il attaché par chaque extrémité, ne constitue pas un lien pour l’étoffe, puisque le fil qui adhère doit être arraché si l’on veut retirer l’aiguille; par celle-ci l’étoffe n’est pas considérée comme cousue. R. Yona et R. Yossa disent tous deux que, lorsque dans la Mishna on parle du fil attaché par les deux bouts, on discute un point déjà en contestation entre les Rabbins, car R. Aba ou R. Jérémie dit au nom de Rab: si le samedi, par suite de rupture de la couture, on rapproche les côtés en serrant le fil, on accomplit un travail interdit comme couture; or, on ne parle pas de la défense de rattacher (car, selon Rav, il n’en est pas question, contrairement à notre Mishna).
Pnei Moshe non traduit
חוט שהשחילו למחט. שהכניסו והורידו לנקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ''ה דיו''ט:
אפי' קשור מכאן ומכאן. כלומר אם תחב המחט בבגד עם החוט ולא חזרו אלא הניחו כך אע''פ שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום הלכך אע''פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט חחוב עמו בבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
בקשור מיכן ומיכן. התם בשבת קאי על הא דתנן באבות מלאכות התופר שתי תפירות דוקא אם קשור הוא החוט מכאן ומכאן דאי לאו הכי אינו מתקיים:
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על ר' יונה ור' יוסה דהאמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב לקמן בפ' י''ג דשבת הממתיח צדדיו בשבת שמתח צדדי החוט בהבגד שהיה נכווץ בו ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי אמרת דקשירה בעינן וה''נ עד שיקשר ראשי החוט א''כ ויימר משום תופר ומשום קושר אלא דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:
אָמַר רִבִּי סִימוֹן טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. מַה רִבִּי יוּדָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בִּתְחִילָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַייָב. אָמַר רִבִּי עוּלָּא. טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר תַּמָּן עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. בְּרַם הָכָא פָּחוֹת מִכֵּן מִסְתַּתֵּר הוּא.
Traduction
Selon R. Simon, R. Juda parle de 3 points de couture, parce que le 3e sert de point d’arrêt. Est-ce que R. Juda, ici, se conforme à l’avis exprimé ailleurs (341)Shabat 13, 1. par R. Eliézer, qui dit: celui qui le samedi tisse 3 fils, ou s’il ajoute un 3e fil à un travail commencé la veille, est coupable (c’est une vrai travail, ou transgression du repos)? Non, dit R. Oula, là R. Eliézer parle d’un 3e fil pour constituer l’œuvre véritable, tandis que R. Juda pourrait admettre l’avis des autres rabbins au sujet du Shabat, et ici il exige 3 points pour constituer une œuvre solide.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' סימון טעמא דר' יהודה. כצ''ל דקאמר עד שישלש משום שעל ידי שלישי שמכניס ומוציא וחוזר ומכניסו עד פעם שלישי מלאכתו מתקיימת שמתקיים החוט בבגד:
מה ר' יודה כר' אליעזר. אם ר' יודה בשיטת ר''א קאי דס''ל בריש פרק י''ג דשבת דהאורג בתחילה אינו חייב עד שיארוג שלשה חוטין ואם ר' יודה ס''ל נמי בשבת כוותיה דר''א באריגה:
אמר ר' עולא. דלא היא דלא דמי כלאים לדינא דשבת בענין הזה דתמן טעמא דר''א שע''י החוט השלישי מלאכתו מתקיימת ובפחות מיכאן אינה מתקיימת אם הוא בתחילת האריגה וס''ל לר''א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמא דר' יודה מפני שבפחות מיכאן מסתתר הוא שיכול לסתור בקל ולהוציא החוט ולא הוי חיבור לדידיה עד שישלש ומיהו באורג מודה הוא לרבנן דהתם דלעולם שיעורו בשני חוטין דבהכי מיקרי אריגה ומיהת מלאכה מיקריא:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שַׂק. הָא סַל לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי הַסַּל וְהַשַּׂק וְהַקּוּפָּה. מִצְטָֽרְפִין בְּכִלְאַיִם. אוֹהָלִים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué ben Levi: la Mishna n’interdit la jonction d’hétérogènes que pour le sac en fil, mais, comme le panier se défait aisément, la défense n’en est guère applicable. Pourtant on a enseigné: le panier, le sac ou la hotte constituent le mélange hétérogène (le cas échéant), mais il n’y a pas jonction pour les tentes
Pnei Moshe non traduit
לא שנו אלא שק. דמבטל ליה להחתיכה להשק והלכך מצטרף הוא לכלאים עם החתיכה שבקופה ואע''פ שאותה חתיכה שמחוברת להקופה לא מבטל לה להקופה דאין שייכות חתיכת בגד לקופה מ''מ הואיל דחתיכה שמחוברת לשק שייך בה ביטול להשק מצטרפת עם החתיכה של הקופה לכלאים:
הא סל לא. אבל אם החתיכה של מין הא' מחוברת להסל אינה מצטרפת עם אותה שבקופה מכיון דבשתיהן לא שייך בהו ביטול:
אשכח תני. בחדא ברייתא הסל והשק וכו' דלאו דוקא שנו במתני' השק והקופה אלא ה''ה שאר כלים מצטרפין זה עם זה לכלאים:
רִבִּי יִרְמְיַה בָּעֵי. הוּא וּבְנוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ בְּכִלְאַיִם. הֵיךְ עֲבִידָא. הוּא לְבִישׁ מָאנִין דַּעֲמַר. וּבְרֵיהּ לְבִישׁ מָאנִין דְּכִיתָּן. נְסָב פִּיסְקֵי דְּעִמֶּר וְעָֽגְלָהּ עַל תְּרַוֵּיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. הוּא עַצְמוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָרֵף בְּכִלְאַיִם. הֵיךְ עֲבִידָא. הוּא לְבוּשׁ דַּרְדְּסִין דַּעֲמַר בְּחָדָא רִיגְלַייָא. וְדַרְדְּסִין דְּכִיתָּן בְּחָדָא רִיגְלַייָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. לָא צוֹרְכָא וְלֹא הָיוּ בְרָאשֵׁי פְּצַעִיּוֹת יְהַב סִיפְלֵנִי דְמַרְטוּט דַּעֲמַר עַל חָדָא וּסְפְּלֵנֵי דְמַרְטוּט דְּכִיתָּן עַל חָדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. אֵין לָךְ אָסוּר אֶלָּא נָשׁוּךְ בִּלְבַד.
Traduction
R. Jérémie demanda: est-ce que le père et le fils peuvent être joints pour constituer ce que l’on nomme Kilayim? Mais dans quel cas cette hypothèse est-elle possible? Lorsque le père est revêtu d’étoffes de laine et le fils d’étoffes de fil, et que le père prenant une ceinture de laine l’enroule autour d’eux deux; ce cas est-il interdit? Non, dit R. Yossé, car il n’y a pas de couture. R. Hagaï demanda aussi: un homme peut-il constituer lui-même l’association pour former le Kilayim? Dans quel cas? S’il a aux pieds des sandales, dont l’une est de laine et l’autre de lin, est-il permis de les joindre? Oui dit R. Yossé, car elles ne sont pas cousues ensemble (et seulement liées). Il va sans dire que cette question est inutile, mais voici ce que l’on demande: si quelqu’un ayant des blessures à la tête, couvre l’une par une compresse splhnion d’un chiffon de laine (342)En arabe, on dit dans ce sens: voir p. 324 et l’autre blessure par une étoffe en fil, sont considérées comme jointes et interdites? Non, répondit R. Yossé, on n’interdit absolument que ce qui est cousu ensemble.
Pnei Moshe non traduit
הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים. כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' שאם אחד מהן לבוש בגד צמר ואחד מהן לבוש בגד פשתן ולקח פיסקי דעמר ועגלה על תריהון וכרכן עליהן ודעימר לאו דוקא אלא ה''ה פיסק דכיתן מהו שיעשה זה כלאים ואסורין לילך ביחד כשהפיסק של הכריכה עליהן. א''ר יוסי וההן נו נשוך. בתמיה וכי זהו חיבור והלא אינו נשוך זה בזה:
הוא עצמו וכו'. כדמפרש ואזיל שהיה לבוש דרדסין דעמר מנעל או אנפלאות של צמר ברגלו האחת ובשל פשתן ברגלו השנייה אם זה מצטרף לכלאים ויהא אסור:
אמר ר' יוסי וההן נו נשוך. בתמיה ולא צורכא אלא היו בראשו וכו' וזה הכל מתמיהת ר' יוסי הוא וכדמסיק על זה ג''כ א''ר יוסי וכו' וכלומר לא היה צריך לך עדיין להסתפק אלא נמי בכגון זה אלא אם היו בראשו פצעות וחבורות ונתן איספלנית ורטיה של סמרטוט צמר על האחת ושל פשתן על האחרת האם נמי תיבעי לך אם זה הוי כלאים אתמהא וה''ה באיבעיא דילך כן כללא דמלתא אין לך אסור משום כלאים אלא נשוך בלבד שיהו הצמר והפשתים נושכות ומחוברות זה עם זה באיזה חיבור או בקשירה וכל הני אינן נשוך זה עם זה ואין כאן כלאים כלל:
הדרן עלך אינו אסור וסליקא לה מסכת כלאים. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source